זו נחיתתי השנייה

10.7.12

עברו חודשיים ו.. כמה ימים. לא לעד אספור את הימים..
רק עכשיו מרגישה מוכנה לנחות בנפשי.
הילדים וגם רפ נפרדו מהמסע די מהר. טוב, ילדים אומרים עליהם שהם מסתגלים מהר..
אז איך חוזרים מטיול כזה למציאות, שאלו אותי לא פעם
???
לאט לאט. מנסה לסנכרן את הנשימה לקצב המתאים של השגרה המוכרת.
מוצאת את עצמי ניזכרת שיש שעון ויש שעה ויש זמן שהוא של כולם ולא רק שלי.. כל יום כל היום..

אנשים שרים שירים שאנחנו לא מכירים
ברחוב אחד פתאום נהייה תמרור של אין כניסה [כן ברור. גיליתי אחרי שנכנסתי..]
ילדים גדלו וגם כמה נולדו
אבל בגדול שום דבר לא השתנה..
הכל במקומו מונח.

אנו באנו ארצה..

2.5.12

נחתנו!!

גלגלי המטוס הלמו בקרקע כמו פעימות הלב שלי שהלמו בחזה..
התרגשות

מזדרונות שדה התעופה הרחבים מקבלים את פנינו ואני מביטה אל רפ ומשתפת אותו במחשבה שעוברת לי בראש ומעבירה בי צמרמורת: "חזרנו בשלום, כולנו כאן בריאים ושלמים, עשינו את זה!"
רפ בשלו. על מה המהומה. כן שלמים ובריאים. מה חשבת לעצמך?! ....... אצלו הכל פשוט..

בבדיקת הדרכונים, פתאום עלמושה החלה לרוץ לאחור.. "אני מתביישת!" הבטחתי שהיא לא חייבת כלום לאף אחד.. ועכשיו אנחנו יוצאים או בעצם.. למעשה ניכנסים..

היציאה מתמהמהת, העגלה של עלמושה נעלמה.. מרגישה את ההתרגשות של מקבלי הפנים.. באולם קבלת הפנים..
העגלה נמצאה.

אנחנו נעמדים בשורה, הבנים מחזיקים את העגלות העמוסות, הבנות מחזיקות ידיים..

אני כבר רואה את כולם, היד של עלמושה נעזבת והיא רצה היישר לזרועותיה של סבתא שרה..
חיבוקים ונישוקים וחיוכים
געגועים שמתפרצים לשמחה

נחתנו.
לפחות בגופינו..

תרבות יום א'

29.4.12

יצאנו הבוקר לספוג קצת מהתרבות התאילנדית.
מקדש ואט ארון. היה מעניין אבל יותר ספגנו פיח וזיעה..
יום בלי קניות בכלל. טוב, אז אולי רק קצת... טיפטיפה

סקווידוויד

בקאוואסן

ובאמבטיה

שופינגגגגגגגגגג

28.4

בזכות הצעתם הנדיבה של דנה ושגיא להפחית מאיתנו קילוגרמים בדמות מזוודה מלאה..
הכרזנו על פתיחת אירועי חגיגות השופינג..

MBK

אתמול חרשנו על הקניונים הגדולים ויצאנו עמוסי מתנות והיום נפגשנו עם משפחת עגור, רגע לפני שעלו על הטיסה חזרה לארץ, ונסענו יחד ברכבת העילית אל שוק-סוף-השבוע המפורסם. היה חם!!

שניצלונים וספגטי ב"למטייל"